הנאשם, זוכה מכל האישומים בגין תקיפה הגורמת חבלה ממשית ואיומים כלפי בת זוגו לשעבר, וזאת לאחר שהוכח בפני בית המשפט כי קיים ספק סביר באשמתו. ההגנה הצליחה לערער על מהימנות גרסת התביעה והראיות שהוצגו מטעמה. ההגנה הציגה את חוסר העקביות הבולט בגרסאות המתלוננת, שהשתנו בין החקירה במשטרה לעדותה בבית המשפט. בפרט, הודגש כי תיאור החבלות והאירוע עצמו אינם תואמים את הראיות הפיזיות והתיעוד שהוצג, והחבלות שתועדו היו ברף חומרה נמוך יחסית. כמו כן, ההגנה חשפה מניע כספי פוטנציאלי של המתלוננת להגשת התלונה, על רקע חובות שהנאשם צבר כלפיה.
ההגנה התמודדה בהצלחה עם הניסיון להציג את עדות הילדה כראיה מכרעת. חוקרת הילדים עצמה אישרה כי לא ניתן להעריך את מהימנות הילדה, מכיוון שלא היה ברור אם ראתה את האירוע או רק שמעה עליו מאמה. בית המשפט קיבל את הטענה שהגרסה הייתה "מושפעת" ולכן לא יכולה לשמש כחיזוק לגרסת התביעה
ההגנה התמקדה בכך שעל התביעה להוכיח את האשמה "מעבר לספק סביר", ולא על הנאשם להוכיח את חפותו. על אף שגרסת הנאשם עצמו לא הייתה מושלמת, היא הותירה ספק מהותי, ודי בכך כדי להביא לזיכוי.
